יניב צפה במשחק כדורסל ונראה עסוק. אי אפשר היה להזיז אותו משם. לכן ליאורה התיישבה עם נטע בפינת האוכל ושם סיפרה לה על ירח הדבש שלה. "את שומעת" היא סיפרה לה, "אז אחרי החתונה נהגנו ונהגנו ונהגנו בלילה. הייתי הרוגה. בסוף הגענו. תשמעי זה לא היה מלון סתם, זה לא היה נניח איזה מלון מפואר אלא ממש מלון בוטיק, מלון מפואר שכזה בחיים לא ראיתי. "
"נכנסנו לחדר .ו… את יודעת… ולמחרת כשקמתי בבוקר עשיתי סיבוב שם… אל תשאלי מה היה שם. ספא, מסג'ים, סאונה, כל הפינוקים ואיזה אוכל… נשבעת לך. בכזה נופש יוקרתי בחיים לא הייתי."
רונית הקשיבה לנטע בחצי אוזן. מחשבותיה נדדו הלוך ושוב. היא הייתה נשואה ליניב חמש שנים. הייתה להם את מיכל, ילדה בת שלוש וחוץ מירח הדבש ופעם אחת שהם נסעו לצפון, התארחו באיזה צימר פשוט, היא שכחה כבר מתי הייתה לה חופשה משפחתית, נופש כלשהו. על נופש יוקרתי, מלון בוטיק וספא כמו שנטע חזרה ממנו, היא אפילו לא חלמה. כל מה שרצתה זה סתם לקחת פסק זמן, לשנות את השיגרה.
יניב עבד קשה ולמרות זאת לא ראה ברכה בעמלו. הרוויח מינימום שבמינימום. גם היא בתור מורה לא ממש הרוויחה הון. על נופש יוקרתי לא היה מה לדבר, אבל לפחות חופשה משפחתית… איכשהו נדמה היה לה שהחיים נעצרו, נתקעו.
"בקיצור, נקבע הרף… אני לא מוכנה לרדת מזה. כל נופש יהיה נופש יוקרתי, וכל מלון יהיה מלון בוטיק וספא. אחרת… לא יוצאת" סיימה נטע את שטף הדברים.
לרגע אחד עוד שלחה מבט ליניב שנראה כל כך אטום ואז חזרה לשיחה עם נטע. "איך אני שמחה שנהנית", אמרה לה. באמת צודקת, אם כבר נופש אז שיהיה נופש יוקרתי.
